תנ"ך על הפרק - במדבר לד - בכור שור

תנ"ך על הפרק

במדבר לד

151 / 929
היום

הפרק

גבולות ארץ כנען, מנחילי הארץ

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים אֶל־הָאָ֣רֶץ כְּנָ֑עַן זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּֽנַחֲלָ֔ה אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻלֹתֶֽיהָ׃וְהָיָ֨ה לָכֶ֧ם פְּאַת־נֶ֛גֶב מִמִּדְבַּר־צִ֖ן עַל־יְדֵ֣י אֱד֑וֹם וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֥ה יָם־הַמֶּ֖לַח קֵֽדְמָה׃וְנָסַ֣ב לָכֶם֩ הַגְּב֨וּל מִנֶּ֜גֶב לְמַעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָהוהיהוְהָיוּ֙תּֽוֹצְאֹתָ֔יו מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְיָצָ֥א חֲצַר־אַדָּ֖ר וְעָבַ֥ר עַצְמֹֽנָה׃וְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מֵעַצְמ֖וֹן נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה׃וּגְב֣וּל יָ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל יָֽם׃וְזֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֣וּל צָפ֑וֹן מִן־הַיָּם֙ הַגָּדֹ֔ל תְּתָא֥וּ לָכֶ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר׃מֵהֹ֣ר הָהָ֔ר תְּתָא֖וּ לְבֹ֣א חֲמָ֑ת וְהָי֛וּ תּוֹצְאֹ֥ת הַגְּבֻ֖ל צְדָֽדָה׃וְיָצָ֤א הַגְּבֻל֙ זִפְרֹ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו חֲצַ֣ר עֵינָ֑ן זֶֽה־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל צָפֽוֹן׃וְהִתְאַוִּיתֶ֥ם לָכֶ֖ם לִגְב֣וּל קֵ֑דְמָה מֵחֲצַ֥ר עֵינָ֖ן שְׁפָֽמָה׃וְיָרַ֨ד הַגְּבֻ֧ל מִשְּׁפָ֛ם הָרִבְלָ֖ה מִקֶּ֣דֶם לָעָ֑יִן וְיָרַ֣ד הַגְּב֔וּל וּמָחָ֛ה עַל־כֶּ֥תֶף יָם־כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה׃וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וְהָי֥וּ תוֹצְאֹתָ֖יו יָ֣ם הַמֶּ֑לַח זֹאת֩ תִּהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם הָאָ֛רֶץ לִגְבֻלֹתֶ֖יהָ סָבִֽיב׃וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֔ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּתְנַחֲל֤וּ אֹתָהּ֙ בְּגוֹרָ֔ל אֲשֶׁר֙ צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לָתֵ֛ת לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה׃כִּ֣י לָקְח֞וּ מַטֵּ֨ה בְנֵ֤י הָראוּבֵנִי֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם וּמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־הַגָּדִ֖י לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם וַחֲצִי֙ מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה לָקְח֖וּ נַחֲלָתָֽם׃שְׁנֵ֥י הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֑ה לָקְח֣וּ נַחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֛בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ קֵ֥דְמָה מִזְרָֽחָה׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃אֵ֚לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־יִנְחֲל֥וּ לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ אֶלְעָזָר֙ הַכֹּהֵ֔ן וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן׃וְנָשִׂ֥יא אֶחָ֛ד נָשִׂ֥יא אֶחָ֖ד מִמַּטֶּ֑ה תִּקְח֖וּ לִנְחֹ֥ל אֶת־הָאָֽרֶץ׃וְאֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת הָאֲנָשִׁ֑ים לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֔ה כָּלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּֽה׃וּלְמַטֵּה֙ בְּנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן שְׁמוּאֵ֖ל בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֔ן אֱלִידָ֖ד בֶּן־כִּסְלֽוֹן׃וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵי־דָ֖ן נָשִׂ֑יא בֻּקִּ֖י בֶּן־יָגְלִֽי׃לִבְנֵ֣י יוֹסֵ֔ף לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה נָשִׂ֑יא חַנִּיאֵ֖ל בֶּן־אֵפֹֽד׃וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם נָשִׂ֑יא קְמוּאֵ֖ל בֶּן־שִׁפְטָֽן׃וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־זְבוּלֻ֖ן נָשִׂ֑יא אֱלִיצָפָ֖ן בֶּן־פַּרְנָֽךְ׃וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־יִשָׂשכָ֖ר נָשִׂ֑יא פַּלְטִיאֵ֖ל בֶּן־עַזָּֽן׃וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵי־אָשֵׁ֖ר נָשִׂ֑יא אֲחִיה֖וּד בֶּן־שְׁלֹמִֽי׃וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־נַפְתָּלִ֖י נָשִׂ֑יא פְּדַהְאֵ֖ל בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃אֵ֕לֶּה אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהוָ֑ה לְנַחֵ֥ל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

מנגב לקדש ברנע [תימ' לי שעתה בא תחומין לארץ כנען לנחלת תשעה המטות וחצי המטה ואומ' "מנגב לקדש ברנע" דמשמע שקדש ברנע הוא בארץ כנען והלא משה רבינו לא עבר את הירדן והוא מקדש ברנע שלח מרגלים כמו שאמ' כלב ביהושע "בן ארבעים שנה אנכי בשלח אותי משה עבד ה' מקדש ברנע לרגל את הארץ" גם בהר ההר מת אהרן שלא עבר את הירדן וכאן כת' "מהים הגדל תתאו לכם הר ההר" ונראה שאלו המחוזות מקצת לצד ארץ אדום שהיתה כנגד ארץ ישראל שכן מצינו דכתי' "הנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך" ובהר ההר נמי כת' "מקצה ארץ אדום" וקדש לצד נגב של ארץ ישראל והר ההר לצפונה אבל הר ההר היה מכוון כנגד תחום ארץ ישראל כנגד לבא חמת שהיא בגבול ארץ ישראל שכן מצינו דכתיב "מלבא המת עד נחל מצרים" לצד תשעת המטות והכי קאמ' כשתעברו את הירדן דכוונו - דתתאו לשון כוון כמתרג' אונק' ותכוונו - כנגד הר ההר ושם תקחו למדוד הגבול. וקדש היתה כנגד ארץ ישראל אבל לא כנגד הגבול אלא צריך להרחיב הגבול לצד נגב כדי שתהא קו המידה מנגב לקדש ברנע שהוא לצד ארץ אדום וקדש בראש ארץ אדום לצד ראובן וגד [ואף איכא למימר דתרי קדש ברנע הוו שהרי ביהושע מני קדש ברנע בעיירות דארץ ישראל בעבר הירדן, ורבותינו נמי אמרו דתרי קדש הוו ור"ש נמי פי' דתרי הר ההר הוו ואותו של עבר הירדן הוא טורי אמנון המפור' בגיטין בפ"ק] ומפני דוחק הפסוקים נראה שאמר כן: והיה לכם הים הגדול וגבול. גבול היה לכם, וגם יהיה הים שלכם בארץ ישראל נחשב לענין המביא גט מהספינה שבים אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, וגם הניסין אם יזרעו בהן חייבין במעשר ובתרומות ובשביעית. ניסין איי הים ועל שם הספינות שדומים שיש עליהם נס לפי שיש בהם באותם איים אלנות ונראי' כספינה שיש עליה נס בתוך הים נקראים ניסין ולר' יודא כל הניסים שברחוב הים שכנגד ארץ ישראל ושבצדדים כאילו חוט מתוח מקפלמיא עד ים אוקיינו', ומנחל מצרים עד אוקיינוס היו מארץ ישראל, ולרבנן מה שנבלע מן הים בתוך ארץ ישראל מארץ ישראל כאילו חוט מתוח מטורי אמנון לנחל מצרים. וכן לענין עפר הבא מארץ העמים והספינה בתוך הים חייב במעשר בספינה של חרס דהוה לי' כעציץ נקוב מפני שהיא תדירה במים ולחלוחית המים עובר החרס שהוא שואב ומלחלח העפר מן המים שהם מארץ ישראל, אבל על גבי יתידות על הארץ שאין שם לחלוחית מים צריך שיהא העציץ נקוב כדמפרש בכל מקום. וגם היתה הספינה של עץ אין הלחלוחית בא דרך העץ שהחרס שואב יותר מן העץ, ולכך אינו יוצא מידי דופנו וכ"ש לר' יודא דבעי גוששת דאמ' היא של עץ לא הויא כארעא סמיכתא:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך